ושינגטון – ההפרדה בין ערבים ויהודים קיימת כבר עשורים רבים והיא קדמה לבניית גדר ההפרדה בגדה המערבית ומסביב לעזה. כאשר הנשיא המצרי אנוור סאדאת ביקר בישראל ב-1977 הוא התריע בפני הכנסת שהפרדה מסוג זה בהכרח תמיט חורבן וניכור הן על הערבים והן על היהודים. סאדאת הגיע כדי לפגוש את הישראלים בביתם ולאתגר את חששותיהם.
החומה הפיזית המפרידה בין הגדה המערבית וישראל משקפת את הפערים המוסריים והמנטאליים, הפיזיים והכלכליים והפסיכולוגים המפרידים בין הישראלים והפלסטינים – פערים שאידיאולוגיות וגם המנהיגות הפוליטית הנוכחית כה העמיקו. ההיסטוריה מראה שפערים ומחלוקות כאלה בין אוייבים הגרים בשכנות והנמצאים ביחסי תלות ביניהם אינם מביאים לשלום אמיתי או יציבות (ראו צפון אירלנד, דרום אפריקה או גרמניה).
קיימות אסטרטגיות רבות למזעור ההשלכות השליליות של החומה. בעיני, הגישות החשובות ביותר מציעות מענה להפרדה על ידי יצירה והרחבה של מרחבים ישראלים ופלסטינים משותפים.
החומה היא אסון ליחסי היהודים והערבים שכן היא מטפחת אפטיות, ניכור, חוסר עניין ובורות בנוגע לכל הנעשה בצד השני – ואלה הן הרגשות שמעצבות את תחושת האחריות האישית כלפי הסכסוך. החומה פותחת את הדלת לגורמי חברות כגון פוליטיקאים, מורים ומרצים לחזק דימויים של האויב כ"אחר" תוך התעלמות מהסבל שנגרם כתוצאה מההפרדה הפיזית והמנטלית.
הפתרון ארוך הטווח וקצר הטווח להפרדה שכופה החומה הוא למזער את נזקיה באמצעות מפגשים אישיים והקמה של עוד מרחבים בהם ניתן לפגוש את האחר. כדאי להשקיע במרחב משותף מפגשים בתנאי שהיחסים סימטריים ומאוזנים והמשתתפים יוצאים מועצמים. מרחבים משותפים מועילים – הכוללים מפגשי נוער, שיתופים עיסקיים, יוזמות סביבתיות, מחאה בלתי אלימה והפגנות – מחזקים את היכולת של אנשים להעביר ביקורת על עצמם ולזהות עוולות שמבוצעות בצד שלהם. מרחבים משותפים גם מספקים למשתתפים כלים והזדמנויות ליישם את מה שהם לומדים. שם הם יכולים לברר אלטרנטיבות לעתיד משותף. פרויקט נוער ששם דגש על ההשפעות השליליות של הגדר ומקיים קשרים עם הציבור הרחב על ידי ארגון מפגשים או פיסול או תערוכה אמנותית בה היוצרים מציגים את עבודותיהם נגד הגדר ונגד ההפרדה בבתי ספר הם דוגמאות למרחבים משותפים אפשריים.
מרחבים משותפים חדשים – שכוללים מפגשי הידברות ומפעלים לפיתוח משותף, שיתופי ידע בין חקלאים ומפגשים בין אנשי דת – כל אלה מספקים הזדמנות ייחודית. יש לראות בהם משאב שדורש ניהול וטיפוח מקצועי שיבטיח שהמשתתפים מקבלים מהמפגש את העוצמה להמשיך ולהביא את המסר האנושי הביתה, לקהילות שלהם. יש לראות במחנה קיץ לתלמידי תיכון פלסטינים וישראלים מרחב נדיר וכמעט קדוש. יוזמות של שלום ודיאלוג בשיתוף יהודים וערבים ממלאות תפקיד היסטורי בכך שהן מקימות מרחבים נוספים למפגשים משותפים שקוראות תיגר על המציאות שגדר ההפרדה יוצרת.
החומות הרבות שהקימו פוליטיקאים בין ישראלים ופלסטינים, בין שהן סימליות ובין שהן מוחשיות, כופות על רבים מאיתנו הלך רוח כאילו אנו תחת מצור. הישראלים מרגישים חובה לכלכל בקפדנות כל מהלך שלהם בזמן שהם מטיילים מחוץ לישראל. העובדה שנאסר עליהם לבקר במדינות השכנות לישראל רק מחריפה את המצב ומונעת מהם ללמוד כיצד עמיתיהם הפלסטינים חושבים וחיים.
גם הפלסטינים נתונים להלך רוח של מצור. הלך הרוח שלהם מקבל חיזוק מהעובדה שהם כלואים מאחורי גדר בתוך כפריהם, ממחסומים צבאיים ומגישה מוגבלת לסׅיפּר הישראלי. הלך הרוח הזה כל כך עמוק אצל הפלסטינים שרבים מהם מופתעים על ידי מפגני הזדהות מצד ישראלים.
במרחבים משותפים אצור הכוח לשבור את התדמית המפלצתית של "האחר". הם מציעים את הערובה היחידה שהדורות הבאים של ישראלים ופלסטינים לא יגדלו לתוך מציאות של הכחשה והתחמקות, ושתינתן להם האפשרות לשוב ולראות זה בזה בני אנוש. הנוער הישראלי לא יוכל להמשיך ולומר "לא ידענו". הנוער הפלסטיני לא יוכל להמשיך ולומר "אין לנו מה לעשות". שניהם יוכלו לומר, "אנחנו מנסים."
החומות מסביב לעזה צריכות ללמד אותנו מה צפוי לפלסטינים ולישראלים בגדה המערבית אם הם לא יתאמצו להתעלות מעבר להפרדה ביניהם: התגברות האלימות, שלילת אנושיותם של תושבי עזה והחמאס על ידי העולם החיצון, התגברות המאבקים הפנים-פלסטיניים ואיום מתמשך על הגבול הדרומי של ישראל.
ככל שהישראלים והפלסטינים יקימו יותר מרחבים משותפים וירבו להיפגש, כך יקטן הסיכוי שאנשים בשני הצדדים ינהרו לעבר מנהיגים שתומכים בפתרונות קיצוניים ומטיפים לעליונות של צד אחד על פני האחר. ערבים ויהודים שנאבקים בחומה ובהפרדה חברתית צריכים לחשוב על דרכים יצירתיות לשבור את הפחד מהחיים זה בצד זה. עליהם להעביר מסר ברור וקבוע לקהילות שלהם והמסר הזה צריך להסביר שרק הכרה הדדית ומימוש הזכות של כל אחד מהצדדים למדינה ריבונית, שוות מעמד ועצמאית יכולים לספק ערובות ביטחוניות לשני העמים.
פורסם במקור על ידי שירות החדשות של קומון גראונד (CGNews) ב-4 בדצמבר 2008,
החומה הפיזית המפרידה בין הגדה המערבית וישראל משקפת את הפערים המוסריים והמנטאליים, הפיזיים והכלכליים והפסיכולוגים המפרידים בין הישראלים והפלסטינים – פערים שאידיאולוגיות וגם המנהיגות הפוליטית הנוכחית כה העמיקו. ההיסטוריה מראה שפערים ומחלוקות כאלה בין אוייבים הגרים בשכנות והנמצאים ביחסי תלות ביניהם אינם מביאים לשלום אמיתי או יציבות (ראו צפון אירלנד, דרום אפריקה או גרמניה).
קיימות אסטרטגיות רבות למזעור ההשלכות השליליות של החומה. בעיני, הגישות החשובות ביותר מציעות מענה להפרדה על ידי יצירה והרחבה של מרחבים ישראלים ופלסטינים משותפים.
החומה היא אסון ליחסי היהודים והערבים שכן היא מטפחת אפטיות, ניכור, חוסר עניין ובורות בנוגע לכל הנעשה בצד השני – ואלה הן הרגשות שמעצבות את תחושת האחריות האישית כלפי הסכסוך. החומה פותחת את הדלת לגורמי חברות כגון פוליטיקאים, מורים ומרצים לחזק דימויים של האויב כ"אחר" תוך התעלמות מהסבל שנגרם כתוצאה מההפרדה הפיזית והמנטלית.
הפתרון ארוך הטווח וקצר הטווח להפרדה שכופה החומה הוא למזער את נזקיה באמצעות מפגשים אישיים והקמה של עוד מרחבים בהם ניתן לפגוש את האחר. כדאי להשקיע במרחב משותף מפגשים בתנאי שהיחסים סימטריים ומאוזנים והמשתתפים יוצאים מועצמים. מרחבים משותפים מועילים – הכוללים מפגשי נוער, שיתופים עיסקיים, יוזמות סביבתיות, מחאה בלתי אלימה והפגנות – מחזקים את היכולת של אנשים להעביר ביקורת על עצמם ולזהות עוולות שמבוצעות בצד שלהם. מרחבים משותפים גם מספקים למשתתפים כלים והזדמנויות ליישם את מה שהם לומדים. שם הם יכולים לברר אלטרנטיבות לעתיד משותף. פרויקט נוער ששם דגש על ההשפעות השליליות של הגדר ומקיים קשרים עם הציבור הרחב על ידי ארגון מפגשים או פיסול או תערוכה אמנותית בה היוצרים מציגים את עבודותיהם נגד הגדר ונגד ההפרדה בבתי ספר הם דוגמאות למרחבים משותפים אפשריים.
מרחבים משותפים חדשים – שכוללים מפגשי הידברות ומפעלים לפיתוח משותף, שיתופי ידע בין חקלאים ומפגשים בין אנשי דת – כל אלה מספקים הזדמנות ייחודית. יש לראות בהם משאב שדורש ניהול וטיפוח מקצועי שיבטיח שהמשתתפים מקבלים מהמפגש את העוצמה להמשיך ולהביא את המסר האנושי הביתה, לקהילות שלהם. יש לראות במחנה קיץ לתלמידי תיכון פלסטינים וישראלים מרחב נדיר וכמעט קדוש. יוזמות של שלום ודיאלוג בשיתוף יהודים וערבים ממלאות תפקיד היסטורי בכך שהן מקימות מרחבים נוספים למפגשים משותפים שקוראות תיגר על המציאות שגדר ההפרדה יוצרת.
החומות הרבות שהקימו פוליטיקאים בין ישראלים ופלסטינים, בין שהן סימליות ובין שהן מוחשיות, כופות על רבים מאיתנו הלך רוח כאילו אנו תחת מצור. הישראלים מרגישים חובה לכלכל בקפדנות כל מהלך שלהם בזמן שהם מטיילים מחוץ לישראל. העובדה שנאסר עליהם לבקר במדינות השכנות לישראל רק מחריפה את המצב ומונעת מהם ללמוד כיצד עמיתיהם הפלסטינים חושבים וחיים.
גם הפלסטינים נתונים להלך רוח של מצור. הלך הרוח שלהם מקבל חיזוק מהעובדה שהם כלואים מאחורי גדר בתוך כפריהם, ממחסומים צבאיים ומגישה מוגבלת לסׅיפּר הישראלי. הלך הרוח הזה כל כך עמוק אצל הפלסטינים שרבים מהם מופתעים על ידי מפגני הזדהות מצד ישראלים.
במרחבים משותפים אצור הכוח לשבור את התדמית המפלצתית של "האחר". הם מציעים את הערובה היחידה שהדורות הבאים של ישראלים ופלסטינים לא יגדלו לתוך מציאות של הכחשה והתחמקות, ושתינתן להם האפשרות לשוב ולראות זה בזה בני אנוש. הנוער הישראלי לא יוכל להמשיך ולומר "לא ידענו". הנוער הפלסטיני לא יוכל להמשיך ולומר "אין לנו מה לעשות". שניהם יוכלו לומר, "אנחנו מנסים."
החומות מסביב לעזה צריכות ללמד אותנו מה צפוי לפלסטינים ולישראלים בגדה המערבית אם הם לא יתאמצו להתעלות מעבר להפרדה ביניהם: התגברות האלימות, שלילת אנושיותם של תושבי עזה והחמאס על ידי העולם החיצון, התגברות המאבקים הפנים-פלסטיניים ואיום מתמשך על הגבול הדרומי של ישראל.
ככל שהישראלים והפלסטינים יקימו יותר מרחבים משותפים וירבו להיפגש, כך יקטן הסיכוי שאנשים בשני הצדדים ינהרו לעבר מנהיגים שתומכים בפתרונות קיצוניים ומטיפים לעליונות של צד אחד על פני האחר. ערבים ויהודים שנאבקים בחומה ובהפרדה חברתית צריכים לחשוב על דרכים יצירתיות לשבור את הפחד מהחיים זה בצד זה. עליהם להעביר מסר ברור וקבוע לקהילות שלהם והמסר הזה צריך להסביר שרק הכרה הדדית ומימוש הזכות של כל אחד מהצדדים למדינה ריבונית, שוות מעמד ועצמאית יכולים לספק ערובות ביטחוניות לשני העמים.
פורסם במקור על ידי שירות החדשות של קומון גראונד (CGNews) ב-4 בדצמבר 2008,
