תל-אביב – תהליך אנאפוליס, ההמשך לתוכנית מפת הדרכים לשלום (שגם היא המשך לתהליך אוסלו) הגיע לסוף דרכו. אפשר לנסות לשפר אותו, אך רוב הסיכויים מצביעים על כך שזאת תהיה טעות. ייתכן שצריך לשנות את הגישה. הוויכוח בוושינגטון שנסוב סביב השאלה האם להתקדם קודם בערוץ הסורי או הפלסטיני עקר מיסודו. במקום זאת עלינו להתחיל לחשוב על פתרון כלל-אזורי, כלומר, על אימוץ המסגרת שמציעה יוזמת השלום הערבית.
יוזמת השלום הערבית מציעה לנטרל את השפעתם של ארגונים לא-ממשלתיים ובד בבד מציעה לישראל להגשים את חלומה מיום היווסדה – לנרמל את יחסיה עם מדינות האזור.
השיחות הבילטרליות בין הישראלים והפלסטינים לא ינחלו הצלחה בתנאים הנוכחיים. השיחות תקועות בערוץ הבילטרלי בעוד שלפתרון יידרשו גישה אזורית ותהליך בינלאומי בהנהגת הממשל האמריקאי החדש ובהשתתפות הליגה הערבית והקוורטט (האיחוד האירופי, האו"ם, ארצות הברית, ורוסיה). אחת הדרכים לתמוך בתהליך היא להקים מערך תמיכה להסכם.
גם אם הרצון הפוליטי להשגת הסכם קיים אצל המנהיגים הישראלים והפלסטינים, חסרה כיום היכולת הפוליטית להוציא הסכם לפועל. אנחנו לא נצליח לבד, ללא עזרה. דרושה מעורבות בינלאומית אגרסיבית יותר – אפילו מעורבות חריפה – שתיישר קו בין השיחות לבין המצב המתפורר בשטח. היועץ לביטחון לאומי הנכנס לתפקיד, הגנרל ג'יימס ג'ונס, כבר ציין שייתכן שיישום ההסכם יהיה תלוי בפריסת כוחות בשטח.
חמש עשרה שנה אנחנו נעולים על הנושאים שהוגדרו על ידי מסגרת המו"מ של אוסלו – גבולות, פליטים, ירושלים, ביטחון והתנחלויות. עלינו לחשוב על דרכים להגדיר מחדש את הנושאים באופן שיקדם את ההסכם.
הסיכוי להגשים את פתרון שתי-המדינות חומק מבין אצבעותינו. עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי נמצא על כף המאזניים. האלטרנטיבה היא למסד את חוסר השוויון ולהגביר את האלימות – שירות לארגונים חמושים כגון חמאס וחיזבאללה.
הזמן אוזל. הנשיא הנבחר אובמה ייכנס לתפקידו בעשרים בינואר. הבחירות בישראל יתקיימו בעשרה בפברואר. מדובר בהפרש של עשרים ואחד יום. עשרים ואחד יום אל תעשו כלום. אבל ביום העשרים ושניים, ביום שאחרי הבחירות בישראל, תתחילו לעבוד. קיומה של ישראל תלוי במדינה פלסטינית שתקום לצידה. במובנים רבים, עתידה של ישראל נמצא בידיה של ארצות הברית.
www.israelpolicyforum.org
יוזמת השלום הערבית מציעה לנטרל את השפעתם של ארגונים לא-ממשלתיים ובד בבד מציעה לישראל להגשים את חלומה מיום היווסדה – לנרמל את יחסיה עם מדינות האזור.
השיחות הבילטרליות בין הישראלים והפלסטינים לא ינחלו הצלחה בתנאים הנוכחיים. השיחות תקועות בערוץ הבילטרלי בעוד שלפתרון יידרשו גישה אזורית ותהליך בינלאומי בהנהגת הממשל האמריקאי החדש ובהשתתפות הליגה הערבית והקוורטט (האיחוד האירופי, האו"ם, ארצות הברית, ורוסיה). אחת הדרכים לתמוך בתהליך היא להקים מערך תמיכה להסכם.
גם אם הרצון הפוליטי להשגת הסכם קיים אצל המנהיגים הישראלים והפלסטינים, חסרה כיום היכולת הפוליטית להוציא הסכם לפועל. אנחנו לא נצליח לבד, ללא עזרה. דרושה מעורבות בינלאומית אגרסיבית יותר – אפילו מעורבות חריפה – שתיישר קו בין השיחות לבין המצב המתפורר בשטח. היועץ לביטחון לאומי הנכנס לתפקיד, הגנרל ג'יימס ג'ונס, כבר ציין שייתכן שיישום ההסכם יהיה תלוי בפריסת כוחות בשטח.
חמש עשרה שנה אנחנו נעולים על הנושאים שהוגדרו על ידי מסגרת המו"מ של אוסלו – גבולות, פליטים, ירושלים, ביטחון והתנחלויות. עלינו לחשוב על דרכים להגדיר מחדש את הנושאים באופן שיקדם את ההסכם.
הסיכוי להגשים את פתרון שתי-המדינות חומק מבין אצבעותינו. עתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית בעלת רוב יהודי נמצא על כף המאזניים. האלטרנטיבה היא למסד את חוסר השוויון ולהגביר את האלימות – שירות לארגונים חמושים כגון חמאס וחיזבאללה.
הזמן אוזל. הנשיא הנבחר אובמה ייכנס לתפקידו בעשרים בינואר. הבחירות בישראל יתקיימו בעשרה בפברואר. מדובר בהפרש של עשרים ואחד יום. עשרים ואחד יום אל תעשו כלום. אבל ביום העשרים ושניים, ביום שאחרי הבחירות בישראל, תתחילו לעבוד. קיומה של ישראל תלוי במדינה פלסטינית שתקום לצידה. במובנים רבים, עתידה של ישראל נמצא בידיה של ארצות הברית.
www.israelpolicyforum.org
